"ט"ו בשבט הגיע…" או: על "עץ הממתקים" ו"עץ המשחקים"

חידה:
לקראת ט"ו בשבט, מוצגת בגן תערוכת תמונות עצים, ציורים שציירו הילדות והילדים של עצים שהמציאו.
מעל כל עץ, כתבה הגננת את השם שהילד/ה בחרו לכנות את העץ:
ארבעה ציורים לפניכן ולפניכם: "עץ ממתקים", "עץ משחקים", "עץ נצנוצים" ו"עץ רוח שורקת" ניצבים זה ליד זה.. שניים מהציורים צוירו על ידי בנות ושניים – בנים.
האם תוכלו לנחש בלי לקרוא את הפוסט, איזה עץ צויר על ידי בת ואיזה על ידי בן?
והניחוש הנכון שלכם, הוא הוא, מה שמטריד אותי.

וזה מה שמביא אותי לכתוב את הפוסט הזה….

צילום קיר בגן ילדים: מחקתי את שמות הילדות והילדים… קל לצערי לנחש איזו מהיצירות היא של ציירת ואיזו של צייר.

"לימדתי את הילדות והילדים שיר לטו בשבט של לאה גולדברג" כותבת הדס בקבוצת הווטס אפ של מנהיגותה ברמת גן- גננות מודעות מגדר.
אני נבוכה…: " ללאה גולדברג יש שיר לטו בשבט? לא ידעתי… איך קוראים לו?"
"שיר לט"ו בשבט… 🙂 " היא עונה.
אני נכנסת מייד ליו טיוב ושומעת שיר מקסים. שואלת את עצמי שוב איך לא הכרתי אותו קודם… זה שיר שמצטרף לעוד כמה שירים משמעותיים- כמו "איך זה להיות עץ?" של דתיה בן דור, "ככה שותלים שתיל" של לאה נאור …. לא יודעת איך זה, ששני השירים שמתנגנים בראשי הם: "השקדיה פורחת"  (מילים ישראל דוושמן לחן מנשה רבינא) , ו"כך הולכים השותלים (מילים יצחק שנהר, לחן ידידיה אדמון).
איך כל השירים של המשוררות פחות מוכרים לי???…. ואיך זה שבגנים ובבתי הספר מתנוססים עצים של ואן גוך ופיט מונדריאן ואחרים והן- הציירות נעדרות. כשאני נכנסת לגן של חבצלת ממרחב יד אליהו בתל אביב שלומדת וחוקרת את נושא המגדר,  אני נרגעת… ליד תמונות הציירים המפורסמים, תמונה גדולה של  עץ הזית של אנה טיכו ובמרכז ספרה של רינת הופר- חנן הגנן…

בדומה לפוסט שהעלתי בחנוכה בעמוד הפייסבוק של מנהיגותה, על הנשים הרבות הנשכחות תחת מעטה המכבים המדוברים והגיבורים, גם הפעם נדמה לי שהן נשכחות שם בין עלי החג והפריחה.
אבל בחג הזה יש משהו שמפריע לי עוד יותר.

אני מגיעה לאחד הגנים ורואה ציורי עצים. מעל כל עץ מתנוסס השם שבו כינתה/כינה הילדה או הילד את העץ ומתחת רשום שם הילדה או הילד שציירו. זה מיצג מרשים, אבל אותי הוא מעציב…. הוא מעציב כי אני מזהה שתי קבוצות של עצים ולא צריכה לקרוא את שם הילד או הילדה כדי לדעת בוודאות גבוהה מ90% אם הציור ציור על ידי בן או בת….

יש קבוצה אחת של עצים מגוונת- עץ הרוח, עץ המכשפה המרשעת, עץ המשחקים ,
ויש עוד קבוצה – עץ הממתקים, עץ המרשמלו, עץ הכוכבים, עץ הנצנצים….
לצערי גם אתן/ם בוודאי מבינות/ים איזו קבוצה היא קבוצת עצים שציירו בנים ואילו עצים ציירו הבנות.

ולמה זה כל כך מטריד אותי?
כי זה מסמל את מה שאנו כחברה עושות ועושים יום יום , את המסרים המועברים לבנות ולבנים ובמקרה הזה בעיקר לבנות- תהיה יפה מתוקה ו… מנצנצת…. ולבנים- תהיו מיוחדים, יצירתיים, פעילים…
לבנות- תהיי אוביקט כזו שיסתכלו עליה ולבנים- תהיה סוביקט…

אבל יש גם נקודה של אור, וברוח ט"ו בשבט, נקודה ברוח הפריחה הצמיחה והנביטה המבטיחה לעתיד…. – מודעות מגדרית בחינוך יכולה לשנות.  כמו יתר הפעולות שנובעות ממודעות מגדרית גם כאן פעולה "קטנה" לכאורה פשוטה יכולה לעשות שינוי גדול. שיחה קצרה יכולה לעשות את ההבדל- בעת ציור עוד "עץ ממתקים" או עץ "לבבות" הזמנה של הצוות גננת או סייעת-  כמו "בואי נחשוב על עץ מיוחד, משהו רק שלך, עץ כזה מיוחד שעוד לא המציאו…." משפט פשוט כל כך יכול לעשות את ההבדל, להצמיח עוד עצים מגוונים ומלאי יצירתיות לייצר חורשה- חברה, מגוונת ומועצמת.

ט"ו בשבט שמח חברות וחברים, חג של צמיחה ופריחה של העצמה והצמחה של דור עתיד.